זה פשוט בעצם: מה שיש – יש

אנחנו סובלים כשאנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם המציאות, עם מה שיש. כאשר אנו צלולים אנו מבינים לגמרי: "מה שיש – יש" וזה גם בדיוק מה שאנו רוצים. כאשר אנחנו רוצים שהמציאות תהיה שונה ואחרת ממה שהיא… זה כאילו ניסיתם ללמד חתול לנבוח.  

ככל שתנסו – לבסוף החתול יסתובב באצילות וכל שתשמעו ממנו יהיה רק  "מיאו". גם הרצון שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא הוא חסר-תוחלת ולמעשה מקור לסבל בלתי נדלה.

זה מדהים כי אם תשימו לבכם לכך, תיווכחו שלמעשה אתם מאמינים למחשבות כאלה עשרות, מאות ולעתים אלפי פעמים ביום. מחשבות, כגון:  "אנשים היו צריכים להיות נחמדים יותר אלי", "הילדים שלי צריכים להתנהג יותר טוב״ ״בעלי [או אשתי] היו צריכים להסכים איתי", "אני צריכה להיות רזה יותר/ יפה יותר/ מצליחה יותר״ – מלאו את החסר.
המחשבות האלה הן בסך הכל ביטוי לרצון הבסיסי שלנו – שהמציאות תהיה שונה ואחרת  ממה שהיא באמת. אם זה נשמע לכם מדכא, אתם צודקים. כל המתח בחיינו נובע מדבר אחד פשוט – וויכוח עם מה שיש.
אנשים שלא התוודעו בפועל לעבודה אומרים לי  "אבל זה עלול להחליש אותי אם פשוט אקבל את המציאות, אני עלול להפוך לאדם פסיבי אולי אפילו אאבד את הרצון לפעול"
אני עונה להם בפשטות: "האם אתם יכולים לדעת שזאת האמת?" מה נשמע מעצים יותר? – "הלוואי שלא היו מפטרים אותי" או "פיטרו אותי; בוא נמצא פתרונות מושכלים למצב החדש״
"העבודה" מראה לך, שהדבר שלא היה צריך לקרות לדעתך – כן היה צריך לקרות. הוא היה צריך לקרות כי הוא כבר קרה ואם נשים לב – שום חשיבה שבעולם לא תשנה זאת.
זה כמובן לא אומר שאנו חייבים להסכים או לקבל את הדברים בפסיביות, זה רק אומר שלפתע יש באפשרותנו לראות את המציאות ואת הדברים שהיא מזמנת לנו –  בלי ההתנגדות  והבלבול שהמאבק הפנימי עם המציאות מייצר.
אף אחד לאו רוצה שהילדים שלו יפגעו או יחלו חלילה, אף אחד לא רוצה להיפגע בתאונת דרכים, אך כשדברים כאלה קורים,איך יכול ויכוח מחשבתי עם המציאות להועיל? ולמרות שאנחנו יודעים שהוא לא יועיל – בכל זאת נמשיך ונתווכח, אנחנו פשוט לא יודעים כיצד להפסיק.

אני אוהבת את מה שיש לא משום שאני אדם רוחני יותר, אלא מסיבה פשוטה אחת –  מצאתי שזה כואב כשאני מתווכחת עם המציאות ושזה מפסיק לכאוב כאשר אני לא מתווכת יותר.

לכן, אנו יכולים לדעת שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר אנו מתווכחים עם המציאות  אנו חווים מתח ותסכול. אנחנו לא מרגישים רגועים, טבעיים ומאוזנים. וכאשר אנו מפסיקים להתנגד למציאות – הפעולה הנדרשת נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד.