מהי שיטת העבודה של ביירון קייטי

שיטת העבודה, או פשוט ״העבודה״ כפי שקוראים לה, היא חקירה פשוטה אך גם בעלת עוצמה רבה. באמצעות העבודה – נזהה ונחקור את מחשבותינו, בעיקר את המחשבות שגורמות לסבל בעולמנו. דרך העבודה נבין מה מכאיב לנו באמת ומה ניתן לעשות כדי להשתחרר מהסבל.

אנשים שמשתמשים ב״עבודה״ באופן קבוע חווים תוצאות ששינו את חייהם:

  • שלווה, אפילו אושר, באותם מצבים שקודם היו בלתי נסבלים עבורם.
  • הפחתה מאד משמעותית במתח: חיים עם הרבה פחות לחץ.
  • שיפור משמעותי ועמוק ביחסים: אינטימיות חדשה ביחסים עם בני זוג, הורים, ילדים, חברים ועם עצמם. אהבה במקומות בהם היו כעס, זעם ושנאה לחם חוק.
  • מתוך הבנה של מה באמת מכעיס: ירידה משמעותית בהתגוננות, התקפה של היקרים לנו מכל, ובהרבה פחות תכיפות ואינטנסיביות.
  • חוויה חדשה של חיים מלאי בהירות, חיים אנטלגנטים, מאופיינים באפקטיביות ויושר.
  • חיים מלאי אנרגיה: תחושות חדשות ולא מוכרות של חיות וויטאליות.
  • מתוך הגילוי של "לאהוב את מה שיש" – חופש ושלווה לא מוכרים הופכים לרגיל שלהם.
  • חיים חסרי פחד – לא פוחדים יותר מהמוות ובעיקר לא פוחדים יותר מהחיים.

 

זה פשוט בעצם: מה שיש – יש

אנחנו סובלים כשאנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם המציאות, עם מה שיש. כאשר אנו צלולים אנו מבינים לגמרי: "מה שיש – יש" וזה גם בדיוק מה שאנו רוצים. כאשר אנחנו רוצים שהמציאות תהיה שונה ואחרת ממה שהיא… זה כאילו ניסיתם ללמד חתול לנבוח.  

ככל שתנסו – לבסוף החתול יסתובב באצילות וכל שתשמעו ממנו יהיה רק  "מיאו". גם הרצון שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא הוא חסר-תוחלת ולמעשה מקור לסבל בלתי נדלה.

זה מדהים כי אם תשימו לבכם לכך, תיווכחו שלמעשה אתם מאמינים למחשבות כאלה עשרות, מאות ולעתים אלפי פעמים ביום. מחשבות, כגון:  "אנשים היו צריכים להיות נחמדים יותר אלי", "הילדים שלי צריכים להתנהג יותר טוב״ ״בעלי [או אשתי] היו צריכים להסכים איתי", "אני צריכה להיות רזה יותר/ יפה יותר/ מצליחה יותר״ – מלאו את החסר.
המחשבות האלה הן בסך הכל ביטוי לרצון הבסיסי שלנו – שהמציאות תהיה שונה ואחרת  ממה שהיא באמת. אם זה נשמע לכם מדכא, אתם צודקים. כל המתח בחיינו נובע מדבר אחד פשוט – וויכוח עם מה שיש.
אנשים שלא התוודעו בפועל לעבודה אומרים לי  "אבל זה עלול להחליש אותי אם פשוט אקבל את המציאות, אני עלול להפוך לאדם פסיבי אולי אפילו אאבד את הרצון לפעול"
אני עונה להם בפשטות: "האם אתם יכולים לדעת שזאת האמת?" מה נשמע מעצים יותר? – "הלוואי שלא היו מפטרים אותי" או "פיטרו אותי; בוא נמצא פתרונות מושכלים למצב החדש״
"העבודה" מראה לך, שהדבר שלא היה צריך לקרות לדעתך – כן היה צריך לקרות. הוא היה צריך לקרות כי הוא כבר קרה ואם נשים לב – שום חשיבה שבעולם לא תשנה זאת.
זה כמובן לא אומר שאנו חייבים להסכים או לקבל את הדברים בפסיביות, זה רק אומר שלפתע יש באפשרותנו לראות את המציאות ואת הדברים שהיא מזמנת לנו –  בלי ההתנגדות  והבלבול שהמאבק הפנימי עם המציאות מייצר.
אף אחד לאו רוצה שהילדים שלו יפגעו או יחלו חלילה, אף אחד לא רוצה להיפגע בתאונת דרכים, אך כשדברים כאלה קורים,איך יכול ויכוח מחשבתי עם המציאות להועיל? ולמרות שאנחנו יודעים שהוא לא יועיל – בכל זאת נמשיך ונתווכח, אנחנו פשוט לא יודעים כיצד להפסיק.

אני אוהבת את מה שיש לא משום שאני אדם רוחני יותר, אלא מסיבה פשוטה אחת –  מצאתי שזה כואב כשאני מתווכחת עם המציאות ושזה מפסיק לכאוב כאשר אני לא מתווכת יותר.

לכן, אנו יכולים לדעת שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר אנו מתווכחים עם המציאות  אנו חווים מתח ותסכול. אנחנו לא מרגישים רגועים, טבעיים ומאוזנים. וכאשר אנו מפסיקים להתנגד למציאות – הפעולה הנדרשת נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד.

עסקו רק בעניינים שלכם

מצאתי רק שלושה סוגי "עניינים" בעולם: שלי, שלך ושל אלוהים.
עבורי, פירוש המילה אלוהים הוא פשוט "המציאות".
מציאות היא אלוהים, כי היא השלטת. כל מה שמחוץ לשליטתי, לשליטתך או לשליטתו של כל אחד אחר – הוא ״עניינו של אלוהים״.

חלק רב מהמתח שאנו חווים בחיינו – נובע מהתעסקות בעניינים שהם לא שלנו.
כשאני מאמינה למחשבות, כגון:  "אתה צריך למצוא פרנסה טובה, אני רוצה שרק תהיה מאושר, אתה חייב להגיע בזמן שאני קוראת לך, אתה צריך לטפל בעצמך יותר טוב" אני לגמרי, אבל לגמרי, בעניינים שלך.
כשאני מודאגת בקשר לרעידות אדמה, לשיטפונות ואסונות, למלחמות, או מתי אסיים את חיי ואמות – אני בעניינו של אלוהים.
כאשר אני במחשבותי בעניינך או בעניינו של אלוהים  -התוצאה היא תמיד הפרדה ותחושת פירוד.
לראשונה נוכחתי בכך בראשית 1986, אז עסקתי רבות בעניינים של אמא שלי. האמנתי למשל למחשבה: "אמא צריכה להבין אותי" ומיד חוויתי תחושות פירוד ובדידות.

כאשר חקרתי את מחשבותי הבנתי, שכל אותן פעמים בחיי בהן הרגשתי פגועה או בודדה, למעשה פשוט עסקתי בעניינים אחרים ולא בענייני.
כאשר אתם חיים את חייכם ובאותו זמן גם אני חיה את חייכם שלכם במחשבותיי  – מי חי את חיי שלי? שנינו שם עסוקים בחיים שלכם. אף אחד לא כאן אתי – עסוק בחיי שלי.
כאשר אני לגמרי בעניינים אחרים [של האחר או של אלוהים] אני לא נוכחת כאן – בעניינים שלי עצמי. אני נפרדת מעצמי ולא מבינה מדוע החיים שלי לא כל כך מסתדרים.
לחשוב ולהאמין שאני יודעת מה הכי טוב עבור מישהו אחר – זה פשוט אומר להיות מחוץ לעניינים שלי. גם אם זה בשם האהבה, זוהי למעשה יהירות לשמה והתוצאה היא תמיד מתח, חרדה, פחד ונפרדות.
מה נכון עבורי? זה, ורק זה,  ענייני שלי. על זה עלי לעבוד, לפני שאני ״פותרת״ את הבעיות שלך.

כאשר מבינים את שלושת סוגי העניינים במידה שמאפשרת לכם להישאר בעניין שלכם, זה יכול לשחרר את חייכם שלכם בדרך שלא ניתן לדמיין אפילו.
אם שוב תרגישו מתח, לחץ או אי-נוחות, שאלו את עצמכם בעניין של מי אתם עסוקים במחשבתכם ויכול להיות שהפעם תפרצו בצחוק רם. השאלה הזאת לבדה יכולה להחזיר אתכם לעצמכם.
אולי תבינו פתאום, שבעצם מעולם לא הייתם ממש נוכחים, שלאורך כל חייכם חייתם במחשבתכם את חייהם של אנשים אחרים.
ההבחנה הזו, שאתם בענייניו של האחר, יכולה להחזיר אתכם אל העצמי הנפלא שלכם.
כאשר תתרגלו זאת זמן מה, אפשר ותיווכחו לדעת שגם לכם עצמכם בעצם אין שום עניינים ושחייכם מתנהלים מעצמם באופן פשוט מושלם.